שעשועים וספורט בע"מ נ' עירית אופקים

החלטה

תיק זה נפתח באמצעות הגשת תביעה על סכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון, והוגשה מטעמה של הנתבעת התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

למעלה מהצורך אציין כי ממועד העברת הבקשות הנ"ל לבית המשפט לצורך בירורן יש לראות את התביעה כתביעה בסדר דין מקוצר וההליך נדון כבקשה למתן רשות להגן (תקנה 109ט.(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם- 1979).

לאחר שבחנתי את כתב התביעה וטענות ההגנה שהועלו מטעמה של הנתבעת, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 205.(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"; "התקנות"), וליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד, ולקבוע את סדרי הדין לצורך קיום דיון הוכחות בתיק.

ההיבט המשפטי

תקנה 205.(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן-

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד".

בית המשפט העליון קבע כי ניתן לעשות שימוש בתקנה זו לצורך ייעול וקיצור ההליך המשפטי, ובלבד שבית המשפט השתכנע כראוי על יסוד החומר שבפניו שקיימת הצדקה ליתן רשות להגן על יסוד הבקשה בלבד.

"... שלשם ייעול הדברים, חסכון זמן שיפוט והתדיינויות, שעה שמשוכנע בית המשפט או הרשם כי יש מקום למתן רשות להתגונן, יכול הוא ליתנה בלא דיון. כל כך, והרי לכל היותר יהא צורך במקרה כזה בבירור ממצה, אך לא נפגעו זכויות התובע "בשורה התחתונה" המהותית של התיק... .

...

כאן המקום לציין בהטעמה, כי סמכות זו לפי התקנה כמובן אינה בחינת מובן מאליו, שכן הכלל הוא חקירת המצהיר, ועל כן פשיטא גם שעל בית המשפט או הרשם להשתכנע כראוי כי החומר אשר לפניו מצדיק החלטה ללא דיון. מטרת התיקון לתקנה היא ייעול ההליכים, וכמובן על הייעול להשתקלל בין שאר הרכיבים".

רע"א 1264/08 סלאמה מונדר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ. כב' השופט א. רובינשטיין (27.4.2008); פורסם במאגרים משפטיים.

בתי המשפט ראו לנכון לעשות שימוש בתקנה הנ"ל וליתן רשות להגן באותם מקרים שנמצאו מתאימים לכך.

לדוגמא - במקום שלא צורפו מסמכים מהותיים לבקשה לביצוע שטר, והועלתה, בין היתר, טענה לזיוף מסמך, פירעון החוב, פירעון על ידי החייב האמיתי, קיזוז נזקים עקב הליכי גבייה בלתי נאותים, ואי-חוקיות לנוכח חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (בש"א (ת"א) 162573/07 טנצר אסתר נ' פטרקצשוילי פנחס (כב' השופט שלמה פרידלנדר; 18.6.2007; שם גם הוארך המועד להגשת הבקשה למתן רשות להגן). על יסוד הטענה כי התובע (בנק) לא המציא את המסמכים הנחוצים לפרשת ההגנה של המבקשת (בש"א (חי') 2459/07 CC Handels A.G נ' בנק לאומי לישראל בע"מ; כב' השופטת חני הורוביץ; 11.3.2007). לאור טענות ערבים שנתבעו להשיב את חלקם היחסי בחוב ששולם על ידי החייבת העיקרית לבנק, כי התנהלותה של החייבת גרמה להגדלת הנזקים וכי יש לערוך בירור ענייני לגבי נכונות החוב הנטען על ידי הבנק, וכן "כדי לחסוך בזמן שיפוטי, בזמן בירור התובענה ולאור הפסיקה של בית המשפט העליון" (תא"ק (ת"א) 1930-09 דוד שכטר נ' רויטל נוי; כב' הרשמת אסתר נחליאלי חייט; 10.5.2011). במקום שבו הועלו טענות כבדות משקל כנגד התנהלות הבנק, מצגיו, קיזוז הפסדים שנגרמו בגין מעשיו, ועוד טענות כספיות שחלקן נתמכו בחוות דעת מומחה, שיש לברן לגופן, מה גם שהמבקשים מתגוררים בחו"ל ומהחומר עולה כי יש מקום למתן רשות להגן תא"ק (ת"א) 2038-08 אלכס וינטר נ' בנק לאומי סניף הסניף המרכזי; כב' הרשמת אסתר נחליאלי חייט; 24.12.2009). במקום שנטען כנגד תביעה לתשלום ארנונה כי המבקשים לא החזיקו את הנכס בתקופה הרלבנטית, והועלו השגות לגבי החוב (תא"ק (י-ם) 36714-03-10 ישראל מאיר ארלנגר נ' עיריית ירושלים; כב' השופט דוד מינץ; 2.6.2012). במקום שבו נטענה שורה ארוכה של טענות עובדתיות, לרבות טענות למצגים שקריים (לגבי מימוש אופציות ועניינים נוספים) שלא ניתן להכריע בהן במסגרת בקשה למתן רשות להגן (תא"ק (ת"א) 1875-08 גמול אמריקה השקעות בע"מ נ' אברהם לוי קושניר; כב' הרשם (כתוארו דאז) חגי ברנר; 21.1.2012), ועוד.

המבחנים הרלבנטיים לצורך מתן רשות להתגונן רוכזו בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים):-

"התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד.

בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן- זוסמן)].

החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)].

כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן בעמוד 678).

מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק...רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי [פורסם בנבו] (18.11.08), פסקה 20; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)]".